ספר ב, 10

ספר ב, 10

אתה תחיה כראוי, לִיקִינִיוּס,¹

אם לא תשעט תמיד

אל עבר המצולות,

ואם לא - ברגע זהיר,

כשאתה נרתע מאימת הסופה -

תחתור קרוב מדי

אל מלתעות החוף.

מי שמוקיר את שביל הזהב,

דרכו בטוחה ונמנע הוא

מתחלואי הצריף הרעוע,

דרכו מתונה ונמנע

מארמון מעיר קנאה.

לעתים קרובות

עץ אורן אדיר, המטולטל ברוח,

ומגדלים נישאים

קורסים בחבטה איומה יותר,

וברקים נוהגים להכות

דווקא בפסגות ההרים.

מקָווה בעת צרה,

חושש בזמן הצלחה -

הלב המאומן דרוך

לנפתוליו של הגורל:

יופיטר מנחית חורפים כעורים,

אותו אל הוא גם זה המסיר אותם.

אם המצב עכשיו רע, לא כך יהיה בעתיד.

לא תמיד אפולון דורך את קשתו,

לפעמים הוא מקיץ עם הנבל

את המוזה השותקת.²

כשהזמנים קשים, גלה נחישות ואומץ.

כשהרוח עזה מדי, חשוף את חוכמתך:

גְלול מעט את המפרש המתוח.

הערות:

1. ליקיניוס: כנראה לוקיוס ליקיניוס מוּרֶנָה, גיסו של מַיְקֶנַס (הפטרון של הורטיוס), וקונסול יחד עם אוגוסטוס בשנת 23 לפנה"ס. הוא הוצא להורג כשניסה להימלט אחרי שנחשד בקשירת קשר נגד אוגוסטוס. נראה שהשיר נכתב אחרי הדחתו של ליקיניוס ולפני הוצאתו להורג.

2. ראו ספפו, פרגמנט 44: "קִראו לאל אפולון/ היורה למרחק ופורט עלי נבל". שני הצדדים של אפולון: אל המגיפה ואל המוזיקה.