ספר ג, 30
הקמתי אנדרטה בַּת קְיָמָא יותר מברונזה,
נישאה מפירמידות המלכים המצריים,
שלא הגשם הכּוֹסֵס ולא הרוח הצפונית,
הנושבת בלי מושכות, יוכלו להחריבה,
ולא טורי השנים המתארכים עד האופק
ולא מנוסת הזמנים.
לא אמות כולי: חלק רב ממני
יחמוק לו מאלת המוות.*
אמשיך לצמוח, ללבלב מִשְבחים,
כל עוד הכוהן יעלה לקָפִּיטוֹל*
ואחריו הבתולה השותקת.*
במקום שבו נהר אָוּפִידוּס* משתולל ונוהם,
במקום שבו המלך דָאוּנוּס,* העני במים,
משל בעַמְמֵי איכרים, ידברו עלי
כמי שעלה מתחתית לגדולה
והיה ראשון שהנחיל למזמורים איטלקים
את מקצבי השירה האַיְאוֹלִית.*
שְאי בגאווה, מֶלְפּוֹמֶנֶה,*
את השבח שאת ראויה לו,
ועטרי את שערי ברצון
בזר דפנה מדֶלְפִי.
הערות:
בשיר הזה חתם הורטיוס את ספר שיריו השלישי, שהתפרסם יחד עם השניים הקודמים בשנת 23 לפנה"ס. הורטיוס מביט לאחור על יבול שיריו וליבו מתרחב מגאווה. "הקמתי אנדרטה בת קיימא יותר מברונזה" הוא אומר על שיריו, ואלפיים שנה אחרי מותו אוהבי השירה יודעים שהוא לא טעה.
שורה 8 – "אלת המוות": במקור "לִיבִּיטִינָה", אלת הקבורה.
שורה 10 – "הקפיטול": גבעת הקָפִּיטוֹלִיוּם ברומא. היה בה מקדש ליוּפִּיטֶר, יוּנוֹ ומִינֶרְבָה (או בשמותיהם היוונים: זֶאוּס, הֶרָה ואָתֶנֶה).
שורה 11 – "הבתולה השותקת": הכוונה לבתולה הוֶסְטָלִית (virgo vestalis), חברה במסדר הכוהנות שהקדישו את עצמן לשרת את Vesta, אלת האח. הכוהן המוזכר בשורה לפני כן הוא הכוהן הראשי (Pontifex Maximus). שניהם ייצגו את דת המדינה של רומא. מסלול ההליכה הקבוע שלהם במעלה גבעת הקפיטול סימל את ההמשכיות של התרבות הרומית ומוסדותיה.
שורה 12 – "נהר אופידוס": נהר באפוליה.
שורה 13 – "המלך דאונוס": מלכה האגדי של אפוליה, חבל ארץ בדרום-מזרח איטליה, ומחוז הולדתו של הורטיוס.
שורה 17 – הורטיוס מתכוון לכך שהוא הראשון שהכניס לשימוש בשירה הרומית את המטריקה האַיְאוֹלִית (המשקלים השיריים שרווחו בעיקר באי לֶסְבּוֹס), זו של המשוררים הליריים היווניים סַפְּפוֹ ואַלְקַיְאוֹס, שפעלו בתחילת המאה השישית לפנה"ס. גם קטולוס, שחי לפני הורטיוס, השתמש בחלק משיריו במטריקה האיאולית, אבל הורטיוס היה הראשון בין הרומים שניצל את המשקלים האלה במלואם.
שורה 18 – "מלפומנה": מוזת השירה. לבית האחרון ניחוח מובהק של מזמור מאת פִּינְדָרוֹס. לדוגמה:
"לכי עכשיו אֶכוֹ
לביתה שחור הקירות של פֶּרְסֶפוֹנֶה
ושאי לאביו את החדשות הנפלאות.
ברכי במבטך את קְלֶאוֹדָמוֹס וספרי לו:
בעמקי פִּיסָה המפורסמים
בנו עיטר את שערו
בכנפי משחקים מהוללים."
סיום המזמור האולימפי ה-14.
